אמא, את מטומטמת! אני שונא אותך!" - חלק א"

איך מגיבים כשהילד מקלל אותנו או מדבר בצורה פוגענית כלפינו

ולמה הוא עושה זאת?

אני לא יודעת לכמה מכם זה קרה בבית, אבל אני באמת יכולתי לראות על פניהם של הורים את הכאב, העלבון והבלבול כשסיפרו לי על אותו הרגע בו הילד שלהם זעק לעברם בעת סיטואציה סוערת: "אני שונא אותך!" או "את/ ה מטומטמ/ת!" ואפילו: "הלוואי שתמות/י!"

הורים רבים, במיוחד כשזה קורה בפעם הראשונה – חשים מזועזעים, נעלבים עד עמקי נשמתם ונאלמים דום. לאחר מכן, יש כאלה שדרך הפגיעה שלהם יזדהו עם הילד, יתמלאו רגשות אשם וירגישו שפגעו בו נורא ואולי היו אתו קשים מדי, ואחרים ממש ירתחו מזעם ויביעו את העלבון הקשה בצעקות רמות לעבר הילד ובעונש (או באיומים לעונש). מבחינתם נראה שהילד עבר כל גבול והם לא יהיו מוכנים לקבל התנהגות מסוג זה בשום פנים ואופן!

והאמת? כשילד אומר משהו מסעיר כמו "אני שונא אותך!" זה באמת מעליב ופוגע, אבל אם נצרח עליו בהאשמות, נוכיח אותו על כך או נצעק עליו שכך אנו לא מוכנים שידבר אלינו שוב, לא נשיג דבר ולא נכחיד את התנהגותו.

אך לפני שאתייחס לדרך שבה רצוי להגיב כלפי הילד, ראשית כדאי להבין באילו נסיבות יתכן שהילד ידבר בצורה בוטה כלפיכם?

🔸אם באופן שאינו אופייני לילד, בעת חילופי דברים ביניכם הוא זורק לעברכם מילה כמו "מטומטם" יתכן שהוא

מחזיק בתוכו רגשות קשים שהוא מביא אתו מחוויות שקרו במהלך היום שאינן קשורות אליכם, ובאופן זה הוא מבקש לעורר את ההתייחסות שלכם כלפיו כשאתם לא מבחינים מה עובר עליו בפנים.

🔸מקרים נפוצים יותר יכולים לקרות למשל כשההורה ידרוש משהו מהילד שהוא בניגוד לרצונו ויתעקש עליו. במקרה זה, הילד מרגיש שהדבר נכפה עליו ואין לו ברירה אלא לעשותו ולהיענות לדרישת ההורה שהוא הקובע. הילד אז מרגיש מוכרע/ מוכנע וחסר אונים מול כוחו ושליטתו של ההורה, ולכן הוא פגוע, רותח מזעם ואז מבטא את כעסו ורגשותיו בגילוי לב חסר רסן מול ההורה.

🔸וישנם מקרים בהם הילד יתבטא בצורה פוגענית מול ההורה באופן קבוע, כדפוס, בכל פעם שעולה תסכול. (בחלק ב' של הפוסט ארחיב בנוגע למקרה זה).

אז מה עלינו לעשות כשזה קורה?

בכל המקרים הללו, חשוב יהיה לקחת מעט זמן להירגע ולתת לתחושת השוק קצת לעבור, ובהזדמנות שתוכלו - להשתמש בשיקוף כשלב ראשון בשיח עם הילד, כשאתם מדברים בצורה רגועה.

(במקרה א: "אתה אף פעם לא מדבר אלי בצורה כזו שפוגעת בי ככה....יכול להיות שאתה נורא כועס או עצוב בגלל משהו, ואתה לא יודע איך לספר לי אותו?")

(ובמקרים האחרים שהצגתי מעלה: "נראה שבכל פעם שאני לא מרשה לך משהו וזה לא מקובל עליך, אתה ממש כועס ואפילו רותח. אתה כל כך כועס עלי עד שאתה מרגיש שאתה ממש שונא אותי. לפעמים בשביל להראות לי כמה אתה כועס, אתה משתמש במילים מאוד קשות שממש פוגעות לי בלב. יש רגעים שבהם גם האנשים שאנחנו נורא אוהבים, כל-כך מכעיסים אותנו שאנחנו מרגישים שאנחנו שונאים אותם באותו הרגע. אולי אתה כל כך כועס עלי על כך שאתה לא זה שמחליט ואני מחליט עליך?.... זה באמת קשה שמישהו אחר קובע לנו מה לעשות.... אני משער שאתה לא באמת שונא אותי או חושב שאני מטומטם, אלא אתה פשוט מנסה לומר לי כמה אתה כועס, ושאתה לא יודע מה לעשות עם הכעס העצום הזה שיש לך בפנים. אולי עכשיו כשאנו יותר רגועים, נוכל למצוא ביחד דרך לפתור את הבעיה קצת אחרת.....")

אפשרו לילד להגיב תוך כדי ולשתף אתכם. כשהשיח ימוצה, התייחסו לשימוש שלו במילים בוטות ובהשפעתו עליכם ("זה מאוד פגע בי וכאב לי שדיברת אלי ככה"), אמרו לו שעם הזמן תוכלו לעזור לו למצוא דרך אחרת להביע את הכעס שלו כלפיכם, או שיוכל לומר שהוא כועס נורא כדי שתוכלו להציע את עזרתכם (חיבוק או כל דבר אחר שאולי הוא יציע ותקבעו אתו לפני-כן כדי שתוכלו להשתמש בו כשזה קורה).

חשוב שמרכז השיח לא יוסט לפגיעה בכם או האכזבה ממנו, כי זה עלול לגרום לילד להסתובב עם רגשות אשם כבדים והן לא אלו שיחוללו את השינוי ממילא. יכולתו לשלוט תגיע מתוך כך שאתם תדברו בטון שקט, מתוך הסובלנות שתגלו כלפיו, הקבלה ואהבתכם אותו על הדברים הטובים והנהדרים שבו, האמונה במסוגלותו והחיזוקים שתתנו בדרך.

כשתשקפו, תכירו ברגשות שלו, תתנו לו להרגיש שאתם רואים ומבינים אותו, תציעו עזרה ותתנו לו בחירה או אפשרות לחשוב גם בעצמו על מה שיכול להקל עליו; כשתתנו מקום לקושי שלו ואת ההרגשה שאתם סומכים עליו שהוא יצליח ליצור שינוי, כשאתם סובלניים לתהליך - אתם תתנו לו למעשה את כל מה שהוא צריך כדי באמת להצליח בכך, ובנוסף, תחזקו ותעצימו אותו ואת תחושת המסוגלות שלו להתמודד באופן כללי עם סיטואציות מאתגרות בעתיד.

נסו להיזכר בסיטואציה דומה אם/ שקרתה לכם בעבר. איך הגבתם ומה תוכלו לשנות לפעמים הבאות?